<h1>חוקות הדיינים סימן רס"ג</h1>
<h2>דף פד:</h2>
עוד בפרק זה [כתובות פ"ד ע"ב] האומר פתיתי או אנסתי בתו של פ' משלם בשת ופגם על פי עצמו מפני שהוא ממון ואינו משלם קנס וכל מי שהוא חייב לשלם יותר ממה שהזיק כגון האומר גנבתי שהוא חייב לשלם הכפל או שאמר גנבתי וטבחתי ומכרתי שהוא חייב לשלם תשלומי דו"ה (ו)הקרן משלם עפ"י עצמו וכן כל כיוצא בזה וכתב הר"א בר דוד ז"ל דמי שהודה בזמן הזה בקנס ואח"כ באו עדים שהוא פטור ואם תפס התובע מוציאין מידו ואם תפס קודם הודאה ואח"כ הודה הנתבע בקנס הרי זה חייב להחזיר לו מה שתפס ממנו ולזה הביא ראיות הרבה אבל הרמב"ן הקשה עליו ואמר דלא אמרינן מודה בקנס פטור אלא א"כ הודה בב"ד אבל אם הודה שלא בפני ב"ד אעפ"י שהודה חייב לשלם הקנס ובזמן הזה אין לנו ב"ד מומחין סמוכין וכיון שכן בזמן הזה כל המודה בקנס בפני ב"ד הרי הוא כמודה בפני ב' או ג' הדיוטות ואין הודאתו הודאה ואין פטור מן הקנס באותה הודאה כדאמרי' בב"ק [פ"ד ע"ב] אין שור מועד בבבל מפני דבעינן העדה בב"ד וליתא והילכך אם התובע תפס שום דבר מנכסי הנתבע אין מוציאין אותו בין שתפס קודם שהודה הנתבע בין שתפס לאחר שהודה וכן דעת ר"מ ז"ל.
